אקנה: “מתחזים” ובני דודים אחרים של התופעה

לפעמים זה רק נראה כמו אקנה, אבל זה לא. אז מי הם אותם נגעי העור המתחזים להיות אקנה? איך מבדילים ביניהם ומה הטיפול ב”כמו-אקנה”?

אקנה ונגעי עור “דומים”: לצד האקנה המוכר, הידוע גם בשמו אקנה וולגריס (acne vulgaris), יש גם נגעי עור אחרים, ביניהם קשקשת, ואחרים שרבים טועים בהם כאילו הם אקנה, בעוד שבעצם הם דורשים טיפול שונה. בכל מקרה, כדאי לפנות לדרמטולוג  כדי להתייעץ אתו מה לעשות. עם זאת, קצת השכלה אודות אותם דמויי-אקנה לא תזיק ותסייע לכם להכין את השאלות המתאימות לרופא/מטפל שלכם.

המידע המובא בכתבה זו מבוסס על המידע הכללי הרווח באתרי הרפואה והמדע בעולם, אין לראות בו כל המלצה או ייעוץ לטיפול ואין לראות בו ייעוץ או המלצה לרכישת תרופות. במידה והנך זקוק/ה  לטיפול או הכוונה פני/ה לגורם הרפואי, המקצועי המתאים.

אקנה קוסמטיקה

כפי שאפשר להבין מהשם, צורה רווחת זו של דמוי-אקנה נגרמת בדרך כלל כתוצאה מתכשירי קוסמטיקה. היות שהדבר נכון גם לגבי מותגים – היא יכולה לפגוע בכל אחד ואחת, גם באלה שאינם נוטים לפתח אקנה. מדובר בנקודות קטנות, מגרדות, דמויות פריחה ורודה על הלחיים, הסנטר והמצח, המתפתחות במהלך מספר שבועות או חודשים. הן יכולות להימשך זמן רב, אך אינן מעוררות דאגה. כיצד ניתן להימנע מהתופעה? כשאתן יוצאות לרכוש מייק-אפ או מוצרים לטיפוח העור, הקפידו לדרוש מוצרים שמוגדרים כ”לא קומדוגניים”. דרך אחרת – לחפש מוצרים טבעיים המבוססים על נוסחאות מתוחכמות יותר מאשר סתם תערובות כימיות.

קשקשים (או סבוראיק דרמטיטיס – דלקת עור חלבית)

מסיבות שאינן ברורות לנו, קשקשים הולכים לעיתים קרובות יד ביד עם אקנה, בעיקר אצל מתבגרים. הגורמים לשתי התופעות דומים. אצל הסובלים מקשקשת מוגברת התהליך הטבעי של חידוש תאי עור הקרקפת מואץ כתוצאה ממלחמה ב-Pityrosporum ovale – מיקרו-אורגניזם פטרייתי דמוי שמרים המהווה חלק טבעי מהפלורה של הקרקפת. זאת בניגוד לאמונה של רבים כי הקשקשים נגרמים כתוצאה מעור קרקפת יבש, חפיפה תכופה מדי, או היגיינה לקויה. ה-PO הזה מצוי אצל כל אחד. אבל בעוד בעבר הדרמטיטיס הסבוראי טופל באמצעים רפואיים והקשקשים טופלו באמצעים קוסמטיים, היום ברור כי מקורם זהה. ה-PO גורם לתאי הקרקפת המתים לנשור מהר יותר, כשלעתים הקשקשת מלווה במעין אבעבועות על הקרקפת. מזג אוויר, תורשה, תזונה, הורמונים ומתח יכולים להשפיע על הקשקשת. רוב המקרים ניתנים לטיפול בשמפו שאינו במרשם רופא ומכיל אבץ, עטרן פחם, או חומצה סליצילית. שמפו חזק יותר יכול להינתן במרשם רופא במידה והבעיות נמשכות. בכל מקרה זכרו – קשקשים אינם נגרמים כתוצאה מחפיפת יתר, כך שאין שום בעיה לחפוף מדי יום. לעומת זאת, גירוד הקרקפת עלול להחמיר את המצב.

דרמטיטיס (או אקזמה)

הבעיה מאופיינת בתפרחת אדומה המתפשטת במהירות ועשויה להיות מגרדת, נפוחה ודמוית אבעבועות. אטופיק דרמטיטיס משויכת לאסטמה ולאלרגיות דמויות קדחת השחת, והיא מופיעה בעיקר בילדות. קונטקט דרמטיטיס נגרמת בדרך כלל במגע עם חומרים מעוררי גירוי (דטרגנטים או כימיקלים חזקים), או חומרים גורמי אלרגיות (בכפוף לחומרים שאליהם האדם אלרגי, כמו גומי, חומרים משמרים, או חומרי בישום מסוימים). מי שסובל מדרמטיטיס כרוני יהיה בעל היסטוריה ארוכה של גירוי באזור(ים) הנגוע(ים). העפעפיים, הצוואר והידיים הם האזורים הנגועים ביותר בקרב מבוגרים. העור באזורים אלה עשוי להיות כהה יותר מאשר העור המקיף אותו, ומעובה יותר בגלל גירוד מתמיד. צורה זו של דרמטיטיס מיוחסת בעיקר לתורשה, אבל עלולה להיות מושפעת מגורמים סביבתיים. הדרמטיטיס יכול לבוא ולחלוף במהלך חייו של האדם.

נקבוביות מורחבות

לפני גיל הבגרות יש לרוב האנשים נקבוביות קטנות ועור רך. הנקבוביות נוטות להתרחב עם ההתבגרות כאשר ייצור החלב גובר. עם המשך תהליך ההזדקנות, נזקי השמש מקטינים את גמישות העור וגורמים לנקבוביות להיראות גדולות יותר. גודל הנקבוביות נקבע על ידי הגנטיקה. בעוד חלק מהאנשים נהנים מנקבוביות קטנות גם בגיל מבוגר, אצל אחרים הנקבוביות גדולות מאוד. האחרונים נוטים להתלונן על נקודות שחורות אפורות קטנות על האף והלחיים. בניגוד לאמונה העממית, אותן “נקודות שחורות” אינן אלא חלב נורמלי המבצע את תפקידו: ריפוד הנקבובית. היות שהחלב אמור להימצא שם, הוצאת הנקודות השחורות לא תועיל – החלב ישוב לנקבובית למחרת, וטיפול מוגזם בנקבובית עלול לגרום לה לנזק בטווח הארוך, משום שהוא עלול להרחיבה באופן קבוע.

ציסטות עוריות

בשונה מאקנה ציסטי, המתרחש בתוך גבולות זקיק השערה הנגוע, הרי ציסטות עוריות הן מעין גידולים דמויי כיס בשכבות העמוקות יותר של העור. כיס הציסטה מלא בחומר רך ולבנבן שיכול להישאר לאורך זמן. ציסטות קטנות (בקוטר של פחות מחצי ס”מ) אינן דורשות טיפול בדרך כלל – הן עלולות להוות מטרד, אבל בדרך כלל אינן מזיקות. לציסטות גדולות יותר יש סיכוי רב יותר להפוך למודלקות. הן כואבות מאוד ועלולות לגרום לצלקות. ציסטות עוריות הן פעמים רבות פרמננטיות – גם אם החומר שבהן נפלט החוצה, הכיס נותר והציסטה חוזרת. במקרים אלה יש להוציא את כל כיס הציסטה כדי למנוע הישנות הציסטה. בעוד שהציסטות בדרך כלל אינן מסוכנות. כדאי להתייעץ עם הרופא או המטפל שלך בנוגע לגושים ונפיחויות.

תסמונת פאבר-ראקושה (Favre-Racouchet)

היות שמצב זה נגרם על ידי נזק רציני ומתקדם של השמש במהלך שנים רבות, התסמונת הזו נפוצה בעיקר בין גברים ונשים מעל גיל 50. הפציינטים מדווחים על קומדונים מחוברים גדולים סביב העיניים ועל החלק העליון של הלחיים. שלא בדומה לנקודות השחורות האופייניות לאקנה, קומדונים אלה אינם פוחתים אם אינם מטופלים. יש להוציא אותם באופן כירורגי, או לטפל בהם בעזרת רטינואידים באופן נקודתי.

קרטוזיס פילאריס (Keratosis pilaris)

רווחת אצל בני נוער. מתאפיינת בכתמים בולטים בגוון אדום בעלי גרעין קשה, על הזרועות, הכתפיים, הישבן וקידמת הירכיים. לעתים היא מופיעה גם על הלחיים, עם גבשושיות רבות באזורים הנגועים. שלא כמו אקנה, הקרטוזיס פילאריס בדרך כלל אינה מכאיבה והיא בעלת מירקם דוקרני לנגיעה. היא מתגברת בחודשי החורף, כאשר הלחות קטנה יותר, והיא שכיחה יותר באקלים יבש.

מיליה (Milia)

הבליטות הקטנות, הלבנות, האלה מופיעות בעיקר סביב העיניים. כשהן ציסטיות (דמויות כיס, שלחופיות) מטבען, הן קשות למגע ומצויות בעומק העור. מיליה יכולה להימשך שבועות ואפילו חודשים. אם הן מציקות מאוד, התייעצו עם הדרמטולוג שלכם בנוגע לאפשרות הסרתן.

דרמטיטיס פה (Peri-Oral Dermatitis)

מופיע בעיקר אצל נשים בשנות ה-20 וה-30 ומאופיין בכתמים אדומים מגרדים ורכים סביב הפה. העור שסביב השפתיים ייתכן שיהיה חיוור ויבש, בעוד הצוואר, השפה העליונה והלחיים יהיו אדומים, יבשים וקשקשיים. דרמטיטיס זה יכול להשפיע גם על העור סביב האף.

Pseudofolliculitis barbae (דלקת תגלחת דמוי-זקיקית)

זהו בהחלט שם מרשים למה שהוא בסך הכל “גבשושיות גילוח” הנוצרות כתוצאה מצמיחת השיער לאחר הגילוח בתוך העור, כשהשערה נלכדת בתוך הזקיק וגורמת לגירוי ולנפיחות. לא כל גבר סובל מהן, וידוע כי אנשים בעלי שיער מקורזל מועדים יותר לפורענות הזו. כדי למנוע את התופעה מומלץ להשתמש במכונת גילוח ולא בסכין גילוח. אם אתה מעדיף את האחרון, תוכל לשפר את המצב על ידי שימוש בסכין חד-להבי וחד-פעמי חדש בכל גילוח. הכן את האזור על ידי הרטבה במים חמים והשתמש בקצף גילוח עשיר. התגלח תמיד עם כיוון צמיחת השיער ולא נגדו. אחרי הגילוח מרח ג’ל אנטי-בקטריאלי.

רוזָצֵיאָה (Rosacea)

לעיתים קרובות מבלבלים אותה עם אקנה. היא מופיעה בעיקר אצל מבוגרים מגיל 30 ועד 60. שלא כמו אקנה וולגריס, הרוזציאה אינה קשורה לקומדונים ומופיעה רק באזורים הנוהגים להסמיק כשאנחנו מתרגשים או במבוכה – בעיקר הפנים, הצוואר והחזה. העור הופך להיות גבשושי, אדמדם ושומני למראה, כשהוא מציק לזמן מה. אם אין מטפלים בבעיה, המצב יכול להפוך לכרוני תוך גרימת צלקות על הפנים. אם אתם חושבים שיש לכם רוזציאה, עדיף להיבדק על ידי הדרמטולוג שלכם.

לאיתור ג’רנטיקאית שתוכל לעזור לכם להתמודד עם כל המתחזים ללא פעולות פולשניות ועם תוצאות מוכחות – לחצו כאן